גרעין מורג להראל

אני השתייכתי לגרעין "מורג" שהורכב מגדודי נירים בקן מרכז של השוה"צ בתל-אביב, רחובות, יד אליהו, בת-גלים וחולון.. בזמנו כל שכבה בתנועה היתה דו-שנתית. הגרעין שלנו היה צריך להשלים את קיבוץ יסעור ואנחנו גרעין א' כבר היינו ביסעור והתקבלנו מאד בשמחה מפני שהיה מאד חשוב ליסעור שהורכב מיוצאי הונגריה ואנגליה שיהיה גרעין ישראלי איתם בקיבוץ. ערב אחד הופיע חבר בשם יהודה בן-חורין מקיבוץ הזורע ואיני זוכרת מה בדיוק הוא אמר לנו אבל השורה התחתונה היתה שעלינו לעזוב את יסעור ולעבור להראל. שכחתי לציין שמדובר בשנת 1955. נסענו לתל-אביב כי גרעין ב' עדיין היה בי"ב והתקיים דיון מאד סוער. אנחנו מגרעין א' מאוד רצינו להישאר ביסעור היות והרגשנו ממש טוב. הצעירים טענו שיש לקיים את הוראת התנועה ושאנחנו נדבקנו ל-"כורסאות" היסעורניקים הוציאו כורסאות מהחדרים שלהם כדי להכניס לכל חדר שלנו כורסא. ברור שעברנו להראל. בהראל הסתבר שמה שבן-חורין סיפר לנו היה די לא מדוייק בלשון המעטה. אנחנו שמענו זאת מחברים שחיכו שנגיע להראל כדי שהם יכניסו אותנו לכל הענפים. הראל באותה תקופה היה קיבוץ בן 7 שנים. קיבוץ מעולה עם כוחות תרבותיים רציניים (יענקל'ה אגמון, דני קרוון ועוד). באותה תקופה היה פילוג במפלגת השוה"צ וסנה עזב את המפלגה. יערי וחזן שהיו רודנים, טענו שכל מי שתומך בסנה צריך לעזוב את הקיבוץ. בקיצור הם פרקו קיבוץ ממש טוב. אצלנו התחילה תחנת רכבת. מכיוון שהצעירים עוד למדו היה ברור שאנחנו צריכים לדחות הגיוס. חלק עזבו מיד. כשגרעין ב' הגיע אנחנו התגייסנו לטירונות. אחרי הטירונות שלנו גרעין ב' הלך לטירונות. כשהם סיימו הבנים שלנו הלכו למה שאז נקרא אימון מתקדם וכשהבנים שלנו סיימו הבנים של גרעין ב' הלכו לאימון המתקדם. הכניסה לעבודה בענפים ולקיחת האחריות היתה גם כן משימה לא קלה.

כמובן שיש לי הרבה זכרונות נעימים (וגם לא נעימים) מהתקופה. צריך לזכור שעם חלק מהחברה,נירים מרכז הייתי כמה שנים טובות בתנועה.

ב- מחצית השניה של 1958 עזבתי את הראל ומראשית 1959 אני ברמת-השופט.