גרעין אל-הר להראל

בחודש מרץ השנה הגעתי עם קבוצת שורשים מארה"ב בהדרכתי לאירוח של 3 ימים בהראל. כאשר סיימתי לחלק למשתתפים את מפתחות חדרי האירוח צעדתי לכיוון החדר שלי והנה לתדהמתי הגעתי לאותו חדר בו גרתי בזמן הגרעין עם שמינו ודובוש, לפני 40 שנה!
חזרתי בזכרונותי לימים הנפלאים ההם של הגרעין בהראל.
היינו גרעין "השומר הצעיר" מהקינים הבאים: קרית חיים, קרית אתא, טבעון, נהריה, ירושלים ובאר שבע.
בסידור העבודה מנינו 59 והיו עוד חברים בגרעין ב' וג'.
הגענו לשל"ת המוקדם בקיץ 1967 אחרי מלחמת ששת הימים ולאחר שסיימנו את בחינות הבגרות. כמה מאתנו הגיעו לפני המלחמה ובמהלכה מצאו עצמם יאיר עצמוני ויואל סייך מהגרעין בקרב בין חברי נחשון והקומנדו המצרי סמוך ללטרון. יואל חטף כדור בידו ואושפז לימים אחדים. מה שעורר קנאה היה השי שיואל קיבל: טרנזיסטור!
השל"ת המוקדם היה מדהים. גרנו למעלה בצריפים, עבדנו בכל ענפי הקיבוץ: לול,הודים,דיר,מטע,פלחה,מוסך,מסגריה,נגריה, חשמליה,תינוקות,פעוטות, מטבח, חדר אוכל, קומונה, מכבסה,חצרנות, הנהלת חשבונות, שמירה,ירקות,קינרס,שלחין,מספוא.
בנוסף לעבודה התגבשנו כגרעין והיינו למשפחה גדולה.
היו: הווי, מסיבות, ריקודים, ספורט, טיולים ואהבות.הטיול הגדול והבלתי נשכח היה בתקופת מחלקת הנח"ל בבית ניר, עם 7 ג'יפים למשך 7 ימים לסיני כולל סנטה קטרינה והר סיני. שיחות הגרעין היו ארוכות ועמוקות כשנושאי הסוציאליזם העולמי, המרכסיזם,השוויון, ושחרור העמים
הטרידו חלק מחברי הגרעין שהעריצו אז את הו צ'י מין ומאו צה טונג.מדריכי הגרעין היו בתחילה מנחם ואחריו יוסלה הרשלר הגדול. כל צמד מהגרעין אומץ ע"י משפחה בקיבוץ ובערב ששי היינו כלנו מתארחים אצל המשפחה."הורי" המאמצים הראשונים היו אסתר ודוד טופולנסקי ואחרי עזיבתם עברנו למיקה ואיציק הדס עמם אני בקשר חם עד היום. השתלבנו יפה בתרבות והרבה קבלות שבת נערכו ע"י חברי הגרעין. מגרש הכדורסל היה פעיל מאד ובריכה טרם היתה.
בינואר 1968 התגייסנו הבנים לטירונות והבנות במרץ. ביקורי הבנות וחברי הראל עם המשאית של בסיני,החבילות, הקשר והאהבה, היו לנו מקור כח להתגבר על הקשיים. אחרי הטירונות רוב הגרעין עבר למחלקת נח"ל בבית ניר וחלק מהבנים ובת אחת יצאו לקורסים: מכ"ים,קצינים,חובשים.
אחרי חצי שנה חזרנו שנית להראל למחלקת נח"ל לחצי שנה. במהלך תקופה זו יצאנו מידי פעם לפעילויות מבצעיות שהארוכה בהם בתחילת 1969, היתה לקו תעלת סואץ שם עסקנו בבנית קו בר-לב ע"י הצבת הרלסים שפורקו ממסילת הרכבת אל-עריש- קנטרה. בתום מחלקת הנח"ל יצאנו הבנים לאימון מתקדם ולשירות מבצעי. הימים היו ימי מלחמת ההתשה בתעלה סואץ ובבקעת הירדן. ימים קשים.
בתום התקופה חזרנו לשל"ת מאוחר בהראל. השתחררנו בספטמבר 1970 ואנו היינו המחזור ששחרורו עוכב בימים אחדים בשל "ספטמבר השחור" בירדן.
אחרי השחרור רבים פנו ללימודים ועבודה בעיר ורבים אחרים המשיכו בחברות בהראל.
חלק מחברי הגרעין הצטרפו לפעילות הפוליטית של השמאל, הובילו הפגנות ואף נעצרו. בגרעין כבר ב-1969 נערכו החתונות הראשונות: מרים ויהודה בסוק ורחלי (ז"ל) עם חיים ורד מגרעין שורק. אחריהם היו עוד חתונות רבות כי 12 זוגות צמחו מהגרעין עצמו. החתונות היו תמיד יפות מאד: הרב המחתן היה הרב התימני דמארי ממושב תרום, שידע לקצר. במהלך החתונה היו שתי מסורות ייחודיות: ריקוד שרלה בתלבושות חסידיות כשיוסלה מככב, וטקס העברת המטאטא מהחתן הקודם לחתן החדש. את הטקס הזה אימץ הגרעין גם לדור השני ובחתונות של ילדי הגרעין עורך חיליק רייפן את טקס המטאטא (רק אם הזוג הצעיר מסכים לפדיחה).
בינואר 1971 נולדה הילדה הראשונה לגרעין: הגר- בתם של דינה ויאיר עצמוני.
בקבלת השבת בחדר האוכל בשבוע לידתה השמענו לכבודה את השיר "הגר" של אריק איינשטיין. לצער רבים מאתנו הראל לא הצליח להתבסס ובפירוק של שנת 1978 נאלצו אחרוני חברי הגרעין שנשארו חברים בהראל, לעזוב.
קיבוץ הראל זכור לרובנו כמקום אהוב בו חגגנו את נעורינו ועשינו את השירות הצבאי בנח"ל בנתינה ובחברות.
מסורת לנו בגרעין אל-הר להפגש מידי שנה בערב יום העצמאות בבית מישהו מהגרעין. למפגש השנה בבית רותי ליסי במבשרת,הגיעו 44 משתתפים,חברי הגרעין ובני/ בנות זוגם. במפגשים אלה אנו שרים, צוחקים,מדברים ואוכלים וזוכרים את ימי הראל בגעגוע. הקבוצה הצפונית מהגרעין שגרה בקריות, ברגבה, במעלות ובנופית שומרת על קשר הדוק כל הזמן.

בהמשך לסיפורי גרעין אל-הר כמה תיקונים ותוספות שעלו אתמול ביום ההולדת הששים של יואל (אנו יכולים לומר שהיום כל צוציק בן ששים):
הקרב בו "השתתפו" יואל ויאיר היה מול קומנדו מצרי שכלל גם לוחמים סודניים.
טיול הג'יפים המהולל בסיני היה בזמן מחלקת הנח"ל בבית ניר בסוכות תשכ"ט-ספטמבר 1968.
המיוחד בטיול היה שרוב הכוחות שהובילו את הטיול היו בני הגרעין: המדריכים, הנהגים והחובשים. גם כאשר שקענו בחולות לא פעם, האוירה היתה מדהימה. לא עסקנו בזוטות כמו מקלחות והיינו שחורים מלכלוך אך נהנים מהנופים ומאושרים עד הגג!
בהראל רוב המשפחות המאמצות היו מ"דרון" אמריקה ומהן למדנו לשתות מטה, לאכול אסאדו, להתענג על המוזיקה הנפלאה של מיסה קריאולה ושלא הכל דחוף כי יש מאניאנה. בפעילות המבצעית שלנו בסיני כאשר בנינו במו ידינו את קו המעוזים בתעלה- קו ברלב,בינואר 1969, גרנו באוהלים גדולים במערב סיני. יום אחד מצאנו בינינו את אחת מבנות הגרעין שהצליחה להתגנב ולהגיע. עד היום זהו סוד כמוס ושמה חסוי כי אסור היה לה להיות אתנו אך האהבה גברה על האיסור...
בכלל, כלפי החוק הצבאי דווקא הבנות היו יותר נועזות: 3 בנות נשלחו למעצר באיבים בגלל איזה טמטום של מפקד. בזמן אחר הבנות היו עסוקות בבכי קורע לב (והיום- פלאפון להורים ולכרמלה מנשה) אבל השלוש הללו הפכו את המעצר לסדרת צחוק ללא הפסקה וגם היום אם רק תזכירו להן, תפרוצנה חמדה, עמליה ודינה בצחוק. היתה אפילו בת שישבה ימים אחדים בכלא 4 והיא מהשקטות בגרעין. להגיון הצבאי הרי יש והיה צדק משלו! בשרות המבצעי של הבנים לאחר האימון המתקדם, התפזרנו לכל רחבי הארץ "הגדולה" אז: הערבה- נאות הכיכר,תעלת סואץ, בקעת הירדן ושרם א- שייך. כמה מאתנו-אברמו ואני, הגענו לשלושה שבועות לאי טיראן שם הלכנו בדרכי רובינזון קרוזו.לא יאומן!
באותם ימים של סוף שנות הששים, להקת הנח"ל היתה בשיאה עם הסולניות מירי אלוני וירדנה ארזי היפה, ואת ימינו בנח"ל אהבנו עם הלהיטים: שלווה, קרנבל בנח"ל, הבן יקיר לי, בשמלה אדומה והגדול מכולם: שיר לשלום. באותם ימים החלה לפרוח להקה חדשה:"החלונות הגבוהים" וחמדה, המוזיקאית שלנו, חזרה ואמרה שזו להקה מעולה וחדשנית במיוחד בשירם זמר נוגה:"התשמע קולי" שהתנגן אצלנו רבות והוא ממשיך תמיד לרגש אותי.
הגרעין עצמו התברך בכשרונות בלתי רגילים: היה לנו חקיין, מיכה קאראסקו, שהיטיב לבצע את המערכון "חתן כלה" יותר טוב מהמקור גדי יגיל...ועשה זאת שוב בכנס יום העצמאות האחרון, היתה מקהלה, היתה מקהלה במקלחת הציבורית, היה צמד העופרים שלנו עמליה ודובוש עם "סינדרלה רוקפלה" והיתה להקת בנים (הקדימו את זמנם),שבצעה את אגם הברבורים לבושים שמלות מלמלה ואת שירה של רביעיית מועדון התיאטרון באידיש:"מחפצה מנמצה" וכלנו התמוגגנו.היו לנו ועדות שונות ומשונות אך מכולן בלטה ועדת שו"ש-שיתוף ושוויון שדאגה שכל מה ששלך הוא של כולם. נו שוין!
במלחמת יום הכיפורים לחמנו בדרום ובצפון. ימים ארוכים של לחימה וחרדה. ביום השני למלחמה,ביום ראשון ה 7 באוקטובר, נפל בגולן פינקי מרנין בעלה של חברתנו עידית. פינקי ביקר בהראל פעמים רבות בתקופת הגרעין ואחרי השחרור ייסד יחד עם עודד רונן מגרעין שורק את חברת הגרירה "מגור" שהיתה חברת גרירת הרכב הראשונה בארץ. בקיץ 1971 למדנו יחד, פינקי ואני, בקורס הכנה באנגלית באוניברסיטת חיפה. באותו יום ובאותה שעה בה נפל פינקי, נפל בסיני אחיו הצעיר יאיר. שני האחים הותירו אחריהם כאב רב, חסר וגעגוע בלתי פוסק. שבועות מעטים לאחר נפול פינקי נולדה לעידית בתם שחר שגדלה להיות ילדה ואשה מקסימה ומוכשרת. פינקי שירת כקצין בחטיבת השריון 679 (מילואים) בפיקודו של המח"ט אורי אור. גם אבי גוטמן (ז"ל) ואני שירתנו במלחמה בחטיבה זו. פינקי ויאיר היו שניהם כדורסלנים מחוננים ומדי שנה נערך בטבעון טורניר מרנין בו מככבת קבוצת הפועל מרנין טבעון. אמם לוסי מרנין היא בין היוזמות,הפעילות והמקימות של מרכז ההנצחה המרשים בטבעון.

ערכנו שני כינסי גרעין בהראל ולפני שנתיים נפגשנו שוב בטיול נהדר בירושלים בהדרכת חגי.

לא מעכלים שחווית הגרעין המופלאה התרחשה לפני 40 שנה. הן כל זה היה אך אתמול...